אודותי

ברוכים הבאים למרחב שלי -
המקום בו מתחברים אנשים ומילים.

שמי נירית הלבני ובמרחב שלי אני מחברת את שלושת האהבות הגדולות של חיי: כתיבה, קריאה ואנשים.

נולדתי וגדלתי בקיבוץ מנרה שבגליל העליון והיום אני מתגוררת במושב משגב דב שבמועצה אזורית גדרות. אני בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל-אביב, עבדתי מספר שנים כעוזרת הוראה בחוג לספרות עברית ולימדתי ספרות עברית באוניברסיטה הפתוחה. בחמש עשרה השנים האחרונות אני עוסקת במשאבי אנוש  בתחום שימור עובדים, ובמרחב הזה שלי, אליו הגעתם.

לקרוא אהבתי תמיד.

מגיל חמש כשאימא שלי לימדה אותי איך נראית האות אלף בעיתון. למדתי את העיקרון ומאז לא עצרתי עד היום. אני קוראת הכול אבל בעיקר שירה ופרוזה וצריכה תמיד ספר פתוח על יד המיטה שיחכה לי שם שאשוב אליו ממסעות היום.
נירית נלבני

לא הרבה אחרי שלמדתי לקרוא התחלתי לכתוב. בהתחלה פתקים, אחר כך שירים, אחר כך יומנים, מחברות על גבי מחברות שנשמרו במגירה בחדר של הורי בקיבוץ, ואז שירים וסיפורים קצרים שנולדו בסדנאות הכתיבה של בית אריאלה בהנחיית דורית זילברמן וחיים באר.  סיפורי "החוצה", שנכתב במסגרת זו, הגיע לשלב הגמר ואף יצא לאור במסגרת קובץ סיפורי התחרות "יוצאים לאור" של סטימצקי בשנת 2007. בשנת 2013 יצא לאור בהוצאת פרדס הרומן הראשון שלי 'ראי אדמה' ובשנת 2019 בהוצאת דניאלי ספרים הרומן השני – 'מאחורי כל זה'

אנשים שאפשר לדבר איתם על הספר שקראתי, חברות להתייעץ ולשמוע מה הן חושבות על הספר שקראו, קוראים שהספר שלי, הוא זה שנשאר פתוח ליד המיטה שלהם, שאותו הם לוקחים לטיול שלהם במזוודה, שעליו הם חושבים. אנשים שאני מזמינה למפגשים עם סופרים במרכז שלנו בספריית עשרת, אנשים שמגיעים לסדנאות שלי לכתיבת סיפורי זכרונות ואנשים שמזמינים אותי לסלון שלהם לאחת משלוש ההרצאות שלי אודות הספרים שלי ועולם התוכן השלם שעומד מאחוריהם. אנשים שאני פוגשת במסע שלי אל חנויות הספרים ועובדי ארגונים אותם אני פוגשת במסגרת קורסים וסדנאות ש"נתפרו" במיוחד עבור הארגון שלהם ומאפשרות להם להגדיל את מיומנויות וכישורי התפקיד שלהם באמצעות כתיבה ושיתוף.

אז בואו היכנסו אל המרחב שלי, מוזמנים לעיין, לחקור ולבדוק ולהזמין אותי לחבר אתכם למילים שלי, למילים של אחרים, למילים שלכם.

וככה הם המשיכו לשבת זה לצד זה, ואף שהעננים שהתאספו מעל המים הלכו והתקרבו, ואף שקול מטריד בתוכו התרה בו שהוא לא צריך להיות כאן, לא מצא בו את הכוח להתנתק ולהפסיק להרגיש אותה, מלאת חיים ויופי לצדו. הוא ידע שהוא אבוד ושעליו למהר הביתה. לפני שתיכנס השבת, לפני שעננים אפורים ימטירו גשם של שאלות מהשמים, לפני שיהיה מאוחר מדי. במוצאי שבת כשפתח את הטלפון הנייד, ראה ששלחה לו הודעה. "שיר ליל שבת", קוראים לשיר שלנו, כתבה. הוא שמר את ההודעה בתיקייה נפרדת.

מתוך 'מאחורי כל זה'

תחנות בדרך
לקבלת פרטים
איזה כייף שיצרת איתי קשר!
מבטיחה לחזור בהקדם
דילוג לתוכן