וככה הם המשיכו לשבת זה לצד זה, ואף שהעננים שהתאספו מעל המים הלכו והתקרבו, ואף שקול מטריד בתוכו התרה בו שהוא לא צריך להיות כאן, לא מצא בו את הכוח להתנתק ולהפסיק להרגיש אותה, מלאת חיים ויופי לצדו. הוא ידע שהוא אבוד ושעליו למהר הביתה. לפני שתיכנס השבת, לפני שעננים אפורים ימטירו גשם של שאלות מהשמים, לפני שיהיה מאוחר מדי. במוצאי שבת כשפתח את הטלפון הנייד, ראה ששלחה לו הודעה. "שיר ליל שבת", קוראים לשיר שלנו, כתבה. הוא שמר את ההודעה בתיקייה נפרדת.
מתוך 'מאחורי כל זה'