״..לפעמים כשהיה יושב למעלה, בסוכה שבנה לבתיה לפני כל כך הרבה שנים והיא אף פעם לא השתמשה בה, היה נזכר באגדה שסיפרה לו אימא שלו כשהיה ילד. על הממלכה שנרדמה למאה שנה והתעוררה לחיים עם בואו של הנסיך. ככה אהב לחשוב על הכרם שלו, שבכל שנה היה נכנס לתרדמה של חורף, מאט את צמיחתו, מתכנס בעצמו, מתחפר כנגד הקור כמו חיה ענקית שמסכינה עם גזרת הגורל ומרכינה את ראשה בפני הבלתי נמנע.״
מתוך ראי האדמה