המסע שלי

מוזר שכשקיבלתי את התשובה החיובית לקורונה,

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להסתכל ביומן קדימה ואחורה.

איך אפילו בטיול ג'יפים אנחנו מגיעים תמיד לשביל ישראל'

"תקשיבי" כתב לי יובל גריס מצבעון לפני שבוע וחצי "איך זה שעוברים פה כל כך הרבה שביליסטים

מרסלי מהגינה הקהילתית "פעמונים" ברעננה הגיעה אלי דרך אילן.

אילן הגיע אלי דרך רעיה אפנר וחבורת "נפגשים בשביל" או כמו שהוא הציג לחבורה…

מפגש מיוחד ומרגש עם 'חבורת נפגשים בשביל'

בדרך הביתה חשבתי שדווקא על החתונות שמתוארות בספר 'מאחורי כל זה' לא סיפרתי

כותבת לי אוריתי בוואצאפ על הבוקר:

"לא נכון לומר להוקיר תודה". ככה זה כשאחות ליבי מהחוג לספרות היא עורכת לשונית וספרותית.

רק אחרי שהסתיים המפגש, ושולי מבית העם לחץ על כפתור ה Leave the meeting 

הבנתי איזו תחנה משמעותית במסע היה מפגש הזום הזה אודות 'מאחורי כל זה'.

לפעמים יש דברים שרואים אותם רק במבט לאחור.

רק אחרי שעובר זמן מה, שכבר עברת כברת דרך. לא תמיד זה ברור בבת אחת. לרוב זה מתבהר כמו זריחה.

כנס שנתי לטיפול שטח של עמותת דרך לוטן – יום שישי 6.3.2020

את גיל ואיריס סלוין הביא זיוי אל חיינו כשנבחר להיות ש"ש ב'דרך לוטן'

מועדון קוראות יוקנעם – יום שני 25.2.2020

"אבא שלך היה צריך להיות החודש בן שמונים ושמונה", אומר לי גדי סלעי מיוקנעם, שהוא כמו בן דוד

צומת ספרים גן העיר – יום שישי 21.2.2020

זו היתה החנות האחרונה שלי לפני הקורונה. לא ידעתי את זה באותו יום שישי שבו הגעתי לפגוש את לוטם

מועדון קוראים גבעת ברנר – יום רביעי 19.2.20

אני לא יודעת לומר כמה פעמים כבר אמרתי את המשפט: "רק בשביל הרגע הזה המסע אל הספר הזה היה שווה"

סטימצקי גרנד חיפה – יום שישי 31.1.2020

ואלה הדברים שלמדתי השבוע:

שבין אם אני מדברת אל ארבעים אנשים אצל רחל בסלון שטוף שמש ואהבה, ובין אם אני מדברת אל חמישה עשר