המסע שלי

לפעמים יש דברים שרואים אותם רק במבט לאחור.

רק אחרי שעובר זמן מה, שכבר עברת כברת דרך. לא תמיד זה ברור בבת אחת. לרוב זה מתבהר כמו זריחה.

כנס שנתי לטיפול שטח של עמותת דרך לוטן – יום שישי 6.3.2020

את גיל ואיריס סלוין הביא זיוי אל חיינו כשנבחר להיות ש"ש ב'דרך לוטן'

מועדון קוראות יוקנעם – יום שני 25.2.2020

"אבא שלך היה צריך להיות החודש בן שמונים ושמונה", אומר לי גדי סלעי מיוקנעם, שהוא כמו בן דוד

צומת ספרים גן העיר – יום שישי 21.2.2020

זו היתה החנות האחרונה שלי לפני הקורונה. לא ידעתי את זה באותו יום שישי שבו הגעתי לפגוש את לוטם

מועדון קוראים גבעת ברנר – יום רביעי 19.2.20

אני לא יודעת לומר כמה פעמים כבר אמרתי את המשפט: "רק בשביל הרגע הזה המסע אל הספר הזה היה שווה"

סטימצקי גרנד חיפה – יום שישי 31.1.2020

ואלה הדברים שלמדתי השבוע:

שבין אם אני מדברת אל ארבעים אנשים אצל רחל בסלון שטוף שמש ואהבה, ובין אם אני מדברת אל חמישה עשר

מועדון קוראות חלי פארן – יום שני 27.1.2020

לא הכרתי את רחלי פארן עד ש'מאחורי כל זה' יצא לאוויר העולם וגם אז לקח לי קצת זמן להבין ולהכיר את רזי עולם הפייסבוק, להתמצא בשביליו