מה עוד לא נאמר על הזיכרון, שהוא חמקמק ואישי שהוא נתון לחסדי השנים העוברות, סגור בתוך מגרה שלא תמיד אפשר להגיע אליה; ועם כל זאת אי אפשר להתכחש לעובדה שכשאנחנו נזכרים, אנחנו מבססים עוד מעט קצת את מי שאנחנו ומה שהינם חיינו, ולא משנה אם שנים רבות כבר עברנו או רק מעט – לכל אחד מאתנו ילדות והורים, מראות וריחות וצלילים שתהליך הכתיבה יכול לשמר אותם ולעזור לנו לשתף אותם עם היקרים לנו.