שתפו עם חברים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

ראי אדמה

נירית הלבני

5/5

"ראי אדמה" הנו סיפור על אהבה לאדמה, על גידול ענבים וייצור יין, על הורים וילדים ומה שביניהם.  במהלכו מגלות הדמויות והקורא באמצעותן את הדרכים הרבות והאין סופיות לספר סיפור, להתבונן בו ולהקשיב לו. לפעמים ניתנת לדמויות התובנה, כמתנה מאוחרת ולפעמים, עבור חלקן, היא מגיעה מאוחר מדי. הרומן בוחן את מקומה של האדמה בחיי גיבוריו ומאיר מחדש את מקומה, במציאות הארץ ישראלית של כולנו.

50.00

מאי 1991

 חלק ראשון: אביטל

פרק ראשון

ממקום מושבה על עץ הפיקוס הגבוה שעמד בקצה החצר, יכלה אביטל להשקיף ללא קושי על קבלת הפנים החגיגית. מימין עמד ביתם של הוריה, מטפס עקשן מכסה את הטייח הכבד שעל קירותיו, שולח ענפים ירוקים גם אל תוך החללים הפנימיים. בבוקר בר המצווה של איתן אחיה, הנץ לפתע ענף ירוק מסדק בקיר שמעל המיטה שלו. תוך ימים ספורים צמח השיח וגדל, עד שנפל ונשרך ברווח שבין המיטה והדלת. אמם נלחמה בענף הירוק וקיצצה אותו בסכין בחמת זעם, מתלוננת על הבית ששונא אותה מיום שעברה אליו ככלה צעירה. "מה אכפת לך, אימא?" הפציר בה איתן להשאיר את הענף שלקראת סוף הקיץ כבר הגיע עד לרצפה ועם בוא החורף התייבש ומת.

להפתעתם של בני הבית, כעבור שנה בדיוק, חזר הענף הצעיר ומצא את דרכו פנימה לתוך הבית בדיוק באותו המקום אלא שעכשיו כבר התפצל לשניים והיה עבה וירוק יותר. מאז, בכל שנה, היה הבית שולח לאיתן מתנת יום הולדת שהלכה וגדלה ומפעם לפעם ונוספו לה עוד ענפים ועוד עלים, עד שביום הולדתו השמונה עשרה, ערב גיוסו לצבא, התלוננה אמם כי החדר כבר נראה כמו חממה, ואביטל צחקה ואמרה ש"זו הדרך של אלוהים לשלוח לאיתן פרחים ליום ההולדת".

9 ביקורות עבור ראי אדמה

  1. נעה

    ראי אדמה הוא אחד מאותם ספרים שקוראים בנשימה אחת גם כשיש אלף מטלות דחופות שמחכות. התחלתי אתמול ועצרתי רק לכמה שעות שינה. יומיים שלא הייתי בביתי בחיפה, גם לא זבוב על הקיר בבית משפחת ברנשטיין, אלא עוד בת משפחה שפשוט שכחו לכתוב עליה (גם אני קופחתי). למרות שלכאורה אין הצדקה הטבע, המושב והבית נדמו כנוף ילדותי והדמויות כקרובי משפחה. כלומר במילים אחרות הספר כתוב מצוין. הספר נגע לליבי היות שבסופו של יום מה שקובע את איכות החיים הוא איכות הקשרים, ולא סתם קשרים אלא הקשרים המשפחתיים. כמו שאינטליגנציה לא מבטיחה הצלחה אקדמית גם אהבה לא מנבאת קשר טוב. אלה תנאים מקדימים חשובים אך לא ממש מספקים. מתסכל איך בכול פינה ניבטת החמצה וגם כשיש סוף טוב את הנעשה אין להשיב. מתסכל במיוחד שאין צודקים וטועים. כשמשהו משתבש בתחילת הדרך קשה מאוד לתקן, גם כאשר המציאות משתנה קשה למחוק את הצער. למרות שלכאורה טקסט העוסק ביחסים הוא אוניברסאלי, וגם באנגליה של ג'יין אוסטין לא חילקו אחוזות, בכל זאת יש בספר משהו מאוד ישראלי שמקטין עבורי את הרווח בין דמיון למציאות. אהבתי את הרעיון להשמיע את קולו של איתן דרך הטקסטים שלו….

  2. דינה הלבני

    …זה עתה סיימתי את קריאת ספרך, לאחר שמשבת אני קשורה אליו בעבותות, כפי שהיטבת לתאר במפגש ההשקה שקורה גם לך – כשאני מידי יום (מאז ההשקה) מוצאת עצמי מחכה בכליון עיניים לרגע שאוכל להתפנות מעיסוקי ולשוב לקרוא בו בשקיקה. מהמשפט הראשון ועד לאחרון, קריאתו הייתה עבורי הנאה צרופה במלוא מובן המילה ומכל היבט שהוא – הן משפתך הנעימה והקולחת, הן מהדינמיות הבלתי פוסקת של ההתפתחות העלילתית, הנטולה כל עודפות תיאורית (כך שלא מתאפשר/מתחשק לרפרף על שום קטע…), הן מהמבנה המגוון והרגיש כל כך – המשלב בין המונולוגים של הדמויות השונות, בין העלילתי להזוי, בין הפרוזאי לפואטי, ובין היומיומי לחגיגי והטכסי… ומעל לכל העלילה!!!, שבטוחני שכל מי שקורא אותה, ועוד יותר מכך אם הוא בן ארץ ישראל הקטנה של פעם, ובמיוחד אם הוא מאלה שגדלו או היו קשורים לכאלה שצמחו בסביבה חקלאית כלשהי, מרגיש את הסיפור מתוך הקרבים ומתהלך בתוכו כבן בית. במיוחד אני מודה לך על דרכך המיוחדת לסיים את הסיפור בצורה כל כך רגישה, המתחשבת בסקרנותו של הקורא, וגורמת לו להיפרד מספרך בצורה זורמת ומפוייסת, המאפשרת ליצור סגירה עצמית של הסיפור בצורה הרמונית ולא מכבידה! אהבתי את הספר ואוהבת אותך גם על מי שאת וגם על המתנה הנפלאה שזיכית אותי בה בעצם האפשרות לקרוא אותו! ואם זו התוצרת, אני מחכה כבר בכליון עיניים לעוד שכמותה שיגיעו בעתיד!…

  3. אורית תבור

    סיימתי לקרוא את הספר. החלטתי לא להתקשר, אלא לכתוב. אני רוצה שתהיינה לך מילים כתובות ממני. את, שמכירה את הרומן שלי עם ספרות ועם ספרים, יודעת שאני קוראת לאט… שלוקח לי זמן "להיכנס" לתוך הדמויות והעלילה. יעידו על כך שלושת הספרים שמונחים על השידה לצד המיטה שלי, שכל אחד מהם התחלתי לקרוא… בלעתי את הספר שלך, נירית. ביומיים. זה לא משהו שקורה לי, וזה ממש, אבל ממש לא קשור לזה שהוא ספר שכתבה חברה שלי….אני ברגע שאחרי. עדיין מתמסרת לחוויית הקריאה ולהנאה מהסיפור שנפרש לפניי. העיניים שלי נפוחות ואדומות מקריאת הדפים האחרונים, צריך סימן יותר טוב מזה למה שעשה לי הספר שלך? העלילה מדהימה. מעוררת המון מחשבה והמון רגשות, אצל כל מי שהוא חלק ממשפחה (מי לא?) ולאו דווקא משפחה של מושבניקים, שהם כידוע עם מיוחד …הכתיבה מופלאה. זורמת, חכמה. אהבתי מאוד את התנועה של העלילה קדימה, תוך פתיחה וסגירה של פערי מידע דרך סיפורי העבר. אהבתי את החלוקה של הספר לשלושה חלקים – שלוש דמויות, שלושה זמנים – כשהעלילה בכל זאת נעה קדימה לאורך הקריאה. מקסים!!! מאוד אהבתי את קטע הכתיבה של איתן בסוף כל פרק. אני עוד אחזור לחשוב ולבדוק אם הבנתי נכון את הקשר בין כל קטע לבין הפרק שקדם לו. ואמשיך לחשוב על הדמויות, ואמשיך לחשוב על על המוטיבים שהיטבת לשזור. מעבר למוטיב הבולט של האדמה, אחשוב על העצים. על הגפנים ובמיוחד על הענפים. אלה הסבוכים, אלה שצריך לדלל כי הם מפריעים, אלה שצומחים פרא מתוך הקיר….ואמשיך לחשוב.. בכלל….זה ספר ראוי, נירית. ואני כל כך מקווה שתיעשה עבודה טובה כדי שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים. אני אעשה הכל שזה יקרה….

  4. דורית זילברמן

    …הסגנון המאופק בעל המשפטים הארוכים, המזכיר מעט את "זיכרון דברים" של יעקוב שבתאי ואת א.ב. יהושע המוקדם מחביא בתוכו דרמות מהממות ופואנטות מדהימות. לכאורה, מורדם הקורא בתוך הרבה פרטי באנליה ואז בא הסיפור ומכה בו. כל סיום של פרק מפתיע יותר מקודמו. זהו ספר רב רבדי המאזכר יצירות ספרות רבות אחרות באופן אמין ולא מלאכותי, ומעשיר את הקורא בעוד רובד. מזמן לא נקרא רומן כזה במחוזותינו. רומן המשמר את ארץ ישראל העובדת, החקלאית, הערכית, המיטשטשת אל שמי הערב ממש כמו הראות לקראת שקיעה.

  5. בני שניידר

    בשלושת הימים בהם התענגתי על היצירה המדהימה שנולדה, חוויתי הנאה מטורפת, סוחפת… צחוק, דמעות (בשלושה וחצי אירועים שונים בסיפור), קינאה (מהמקום הכי מפרגן בעולם) על יכולת הכתיבה שלך, שמחה, חיבור ואוסף גדול של רגשות הקשורים למשפחה ולמהות של מה היא משפחה בעצם …אני לא מבקר ספרותי, אין לי באמת הבנה אמיתית בספרות, במבנה של סיפור בלה בלה בלה – אני אוהב לקרוא. אני כן מבין מצוין במה נוגע בי, מה "מפרק" אותי מבפנים, מה גורם לי לערבול של תחושות. כשהדברים מתחברים לי, ואני קורא סיפור מצוין שגם מפעיל את הרגשות העמוקים ולעיתים הכמוסים שבי – אזי אני מקבל את חווית הקריאה העצמתית ביותר. וכך הרגשתי. הרגשתי היטב את כל הדמויות במשפחה. קצת נבהלתי לקראת סוף הפרק השני שאיתן לא מקבל את הבמה כמו אחותו והוריו … ואז הבנתי שאיתן מספר את הסיפורי שלו דרך המכתבים שלו "שאביטל לעולם לא תקרא"….התחברתי למשק, ול"ג'וני" שמניע מכה ראשונה ויודע לבד את הדרך ל"רומא". התחברתי לגולדי ולאברי, ובמיוחד לקשר שלו עם גדי – הסצנה של השיתוף, מתחת לגפן, לגילוי הלב ולאהבה בין שני חקלאים שראו כמה ימים ולילות בחייהם, מסוקסים ומשופשפים, הייתה מדהימה וסחופת באוטנטיות ובפתיחות המפתיעה בה נכתבה…התחברתי מאוד לחברות של איתן ויונתן …התחברתי לאחריות ולחסות בה איתן עטף את אביטל …התחברתי ל"גניבת הסיגריה" אצל ריקי באגודה … התחברתי לאהבת האדמה, למושב, לגפן ולארץ שלנו שהיא הכי טובה שיש….התחברתי מאוד לתיאורים של החלקות, והשטחים מסודרים "ריבועים ריבועים". יכולתי ברגעים מסוימים לחוש את הקרקע הרטובה, להיזהר מנחשים, להריח את טל הבוקר ואת החמיצות של הגפן והיקב וליהנות מהנוף שנשקף מהמרפסת בה גדי עמד בכל בוקר בזריחה….זו יצירה ספרותית מדהימה, מרגשת, סוחפת שמשאירה טעם של אופטימיות עטופה באהבה …

  6. שלי אבידן

    …הספר נפלא. מרגש, עמוק, ומעורר מחשבה. בכל אחד מחלקיו מצאתי את עצמי קוראת בשקיקה, בנשימה עצורה ובלב פועם, גומעת את העמודים עד לסוף החלק. כשעצרתי והשתהיתי – עשיתי זאת כדי להסדיר מחדש את הנשימה, הרגשות והמחשבות שגאו בי. מדי פעם במהלך הקריאה שאלתי את עצמי מהו המרכיב הזה בספר הגורם להאצת הדופק? עבורי, יופיו של הספר בעיני, כח המשיכה שלו עבורי טמון בנימים הדקים המצויים בו, אלה השוזרים חוטים דקים הנארגים זה בתוך זה ליריעה עשירה וסמיכה המתארת לעומק ולרוחב. לעומק, את המימד התוך-אישי של הגיבורים, הלכי נפשם, מחשבותיהם ורגשותיהם החושפים את הקונפליקטים המופנמים והגנותיהם מפניהם. לרוחב, את המימדים הבין-אישיים של יחסיהם זה עם זה ועם הטבע סביבם. סופו הגיע לי מוקדם מדי. התקשיתי להיפרד מהדמויות והעלילה ורציתי כמו שאומרים הילדים "להישאר עוד"….מצאתי את הדמויות בי, ביקירי, במטופלי וחשבתי שזהו סיפור על התבצרות. התבצרות המביאה להחמצה של ההווה, החמצה של האפשרות לבטא ולמצות את האהבה ביחסים, עד שמגיע גורם חיצוני המחליש ומבקיע את הביצורים ומאפשר לגיבורים לגשש את דרכם החוצה, פצועים וחבולים….מחכה בכיליון עיניים לספר הבא.

  7. יעל כרמי

    הספר הזה הוא אחד הספרים היפים ביותר שקראתי.הוא ספר על אדמה ועל משפחה. הוא ספר על ריב אחים, קנאה, געגועים ואהבה. הוא ספר על מושב ואהבת הנוף. הוא ספר עלינו. על הארץ שלנו. מהחומרים האלה עשויים הסיפורים היפים ביותר…. ארבעה קולות ראשיים יש בספר: אביטל, גדי, בתיה וברקע במכתבים, גם קולו של אחיה התאום של אביטל, איתן. לכל אחד נקודת מבט ושפה משלו וליבנו נוהה אחריהם. אני למשל, התאהבתי בגדי, אב המשפחה. כמו שהתאהבתי באישי האהוב, הקיבוצניק הפרטי שלי. הפרק המוקדש לו, הוא הפרק בו קראתי ובכיתי. אחד התיאורים היפים בספר הוא התיאור בו הוא שוכב מתחת לטרקטור שהתהפך עליו, קרוב לרגבים ונזכר בטיולים שלו עם אמו ואחיו כשהיו קטנים, והם היו מניחים את אוזניהם על האדמה, ומקשיבים. הספר היפה הזה משלב בין חיי הגיבורים לבין המקום של האדמה, הנחלה והמשפחה בחייו. הם שזורים זה בזה. כי התבנית הזו של הנוף, עם שדות החיטה והכרמים, עם המטבחים בהם נאפות עוגות, עם המרפסות עליהם יושבים בסוף יום עבודה ומסתכלים הלאה, אל הנוף, עם נעלי העבודה הכבדות מלאות הבוץ המונחות בכניסה לבית, הם תבנית נוף הולדתם של גיבורי הספר, וגם תבנית נוף מולדתנו… ובזכות כל אלה, הספר הזה שהוא כל כך ישראלי, דיבר אלי. כי הוא קורה כאן. כי הסיפור המשפחתי הזה אם לא קרה לנו, קרה לאנשים שאנחנו מכירים. כי תיאורי השדות והמושב הם התיאורים ‘שלנו’, עליהם גדלנו….אני רוצה לציין גם את התמונה הנפלאה של הצלם איתן ויתקון על כריכת הספר, שגרמה לי להתרגשות עוד לפני שהתחלתי לקרוא בספר.

  8. אתי בהט

    …ככה עברה עלי השבת עם בתיה, גדי, איתן ואביטל, יונתן וסבתא מרים וכל הדודים והדודות כשאני סקרנית עם כל דף שאני מעבירה, מרותקת לסיפור, מוקסמת מההתפתחות שלו, מהרעיונות של המחברת, את, מהרגישות שבו הוא נכתב, מהדמויות שהצלחת להעביר בסיפור, דמויות כל כך מדויקות ומהשפה העשירה. הרגשתי שאני משקיעה את זמני היקר בקריאה, נהנית מכל רגע ומקבלת תמורה מלאה על ההשקעה שלי….נירית, אני חושבת שאף אחד מהסופרים שלנו, אלו מן השורה הראשונה לא היה מתבייש להגיש את הסיפור שלך ואם לומר את זה מהכיוון החיובי, כל אחד מהם היה מתגאה ביצירה שכזאת. אני כל כך שמחה שלבסוף אזרת אומץ, כולנו הרווחנו בגדול….אני מקנאה בכל מי שעדיין לא קרא את הספר ואם הסיפור השני שלך כבר היה יוצא לאור, הייתי שומרת אותו ליום כיפור…

  9. נאוה לוין

    …בכל התיאורים שבספר, תיאורי טבע ודמויות, לא ניכר כל מאמץ, כמו שנתקלתי בספרים אחרים. (לפעמים יש לי הרגשה שהסופר משקיע בחיפוש מילים גבוהות יותר מאשר במוטיב עצמו.) השפה שלך תקנית ונקייה אבל בגובה העיניים. השתלשלות העלילה קולחת בנחת שמדגיש את הקטעים הקשים שבה….אני כאילו הולכת עם הספר בתוכי. אם הייתי מתברכת ביכולת הציור הייתי מציירת לך את הכרם רחב הידיים, מטופח וירוק. אני מרגישה שאם הייתי פוגשת מי מהדמויות מיד הייתי פותחת איתה בשיחה כעם ידידים משכבר הימים. לא הרגשתי כך לגבי דמויות מספרים ישראלים אחרים שאהבתי…מבנה הספר מעיד על מקוריות ויצירתיות ויש בו עניין בפני עצמו.

הוסף חוות דעת

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לקבלת פרטים
איזה כייף שיצרת איתי קשר!
מבטיחה לחזור בהקדם
דילוג לתוכן