מארז חגיגי של שני ספרים: "ראי אדמה" ו"מאחורי כל זה".
"ראי אדמה" הנו סיפור על אהבה לאדמה, על גידול ענבים וייצור יין, על הורים וילדים ומה שביניהם. במהלכו מגלות הדמויות והקורא באמצעותן את הדרכים הרבות והאין סופיות לספר סיפור, להתבונן בו ולהקשיב לו.
מאחורי כל זה הוא סיפור מסע. מסע ב"שביל ישראל", בין חילוניות לדתיות, בין נעורים לזִקנה, בין בריאות לחולי, בין נופי הארץ המשתנים.
₪90.00
יעל כרמי –
הספר "ראי אדמה" הוא אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. הוא ספר על אדמה ועל משפחה. הוא ספר על ריב אחים, קנאה, געגועים ואהבה. הוא ספר על מושב ואהבת הנוף. הוא ספר עלינו. על הארץ שלנו. מהחומרים האלה עשויים הסיפורים היפים ביותר…. ארבעה קולות ראשיים יש בספר: אביטל, גדי, בתיה וברקע במכתבים, גם קולו של אחיה התאום של אביטל, איתן. לכל אחד נקודת מבט ושפה משלו וליבנו נוהה אחריהם. אני למשל, התאהבתי בגדי, אב המשפחה. כמו שהתאהבתי באישי האהוב, הקיבוצניק הפרטי שלי. הפרק המוקדש לו, הוא הפרק בו קראתי ובכיתי. אחד התיאורים היפים בספר הוא התיאור בו הוא שוכב מתחת לטרקטור שהתהפך עליו, קרוב לרגבים ונזכר בטיולים שלו עם אמו ואחיו כשהיו קטנים, והם היו מניחים את אוזניהם על האדמה, ומקשיבים. הספר היפה הזה משלב בין חיי הגיבורים לבין המקום של האדמה, הנחלה והמשפחה בחייו. הם שזורים זה בזה. כי התבנית הזו של הנוף, עם שדות החיטה והכרמים, עם המטבחים בהם נאפות עוגות, עם המרפסות עליהם יושבים בסוף יום עבודה ומסתכלים הלאה, אל הנוף, עם נעלי העבודה הכבדות מלאות הבוץ המונחות בכניסה לבית, הם תבנית נוף הולדתם של גיבורי הספר, וגם תבנית נוף מולדתנו… ובזכות כל אלה, הספר הזה שהוא כל כך ישראלי, דיבר אלי. כי הוא קורה כאן. כי הסיפור המשפחתי הזה אם לא קרה לנו, קרה לאנשים שאנחנו מכירים. כי תיאורי השדות והמושב הם התיאורים ‘שלנו’, עליהם גדלנו….אני רוצה לציין גם את התמונה הנפלאה של הצלם איתן ויתקון על כריכת הספר, שגרמה לי להתרגשות עוד לפני שהתחלתי לקרוא בספר.
המלצה על הספר "מאחורי כל זה" : כשקראתי את ספרו של דויד גרוסמן 'אשה בורחת מבשורה', שם נושאת גיבורת הספר, אורה, על גבה, אהוב ישן, רציתי להעמיס תרמיל על גבי, לקחת מקל ולצאת לשביל ישראל…כאן, ב'מאחורי כל זה' רציתי לחכות להם, לגיורא ועמיחי בבית.עם מרק חם, לחם שאך זה יצא מהתנור, שמיכה להתכרבל בה ושירים עבריים. את הספר סיימתי בדמעות ומייד שלחתי וואטסאפ לנירית. בכיתי על גיורא. על אשתו ועל בנו, שרחק ממנו, ובחר בעיר ובקריירה של עו"ד והחליף את מדי העבודה הכחולים והנעליים הגבוהות בחליפות, ובסוף הספר, פתאום, כמו מראה רחוק ושקוף מהר גבוה, מצטרף אל אביו בחלק מהמסע….הספר כתוב באהבה, בשפה נהדרת ולכל אורכו שזורים שירים של יהודה עמיחי. הספר היפה הזה מלא בחסד וחן, באהבה, בחמלה ובדמויות בלתי נשכחות שהן ארץ ישראל כולה.
זאב . ג –
קראתי את הספר מאחרי כל זה ונסחפתי אחר העלילה והדמויות. שלום עליכם כתב בספר טוביה החולב שדג וציפור יכולים להתאהב אבל היכן הם ייחיו? ציפיתי ויחלתי
לסוף הטוב ולמימוש האהבה. אבל את בחרת, ואולי בצדק, לא לתת לקוראים להתבסם באשליה ובחרת בריאליזם המפוקח.
בזמן הקריאה שלחתי שוב ושוב קטעים לידידי המטיילים איתי בשביל. פעם על הסירה הקוצנית שדנו אם לאהוב אותה או לא, פעם על האלון ששכחנו בפעם האלף אם זה אלון תבור או אלון תולע ופעם על קבר רבי יהודה נשיאה שביקרנו בו לאחרונה.
בחרת לחדד את תפיסות העולם השונות על ידי שתי דמויות קיצוניות כמו גיורא ועמיחי והעולם הסריוטיפי שבו הן חיות. יש משהו בנחישות הזו והליכה על השביל הברור בלי פשרות, אבל קל יותר לחיות בעולמם המתפשר והמופכח של רות ותמר. הדילמה של כל מטייל בשביל ללכת ולסיים את הקטע או לסטות ולבקר בנקודות עניין לצד השביל. עמיחי וגיורא מהאסכולה שהולכת על השביל, רות ותמר מהאסכולה שמוכנה לסטות מהשביל כדי לגוון ולהמעיק את החוויה. בכללי ספר סוחף ועמוק שאני ממליץ מאוד לקרוא.