לדבר אל הריבועים

רק אחרי שהסתיים המפגש, ושולי מבית העם לחץ על כפתור ה Leave the meeting 

הבנתי איזו תחנה משמעותית במסע היה מפגש הזום הזה אודות 'מאחורי כל זה'. לקח לי עוד כמה ימים לעבד את הפרטים, את התחושות והנה כמה נקודות למחשבה מה היה כל כך מיוחד במפגש הזה עבורי:

  1. משום שחזרתי הביתה, אל המגרש הביתי שלי, אל השכנים והחברים שלי, אל המשפחה שלי. בספורט קוראים לזה 'קהל אוהד', אבל כל שחקן יודע שגם קהל אוהד הוא עדין קהל ולספר לאלו שהכירו את אבא שלי עוד לפני שנולדתי איך נולדה דמותו של גיורא, זה איכשהו לא פחות מורכב מאשר לספר על כך לקבוצת קוראים אנונימיים במועדון קריאה בתל אביב.
  2. מפני שזמן רב עבר מאז שפרצה הקורונה. אי אז באמצע מרץ 2020 היו מתוכננים לי ארבעה מפגשים בשבוע אחד שהיה אמור להתחיל באילת ולהסתיים בכפר גלעדי והכל פסק באחת. ואני? עברתי ממוד של אשת שיווק בחזרה למוד של סופרת. אפילו התחלתי לכתוב שוב. מפעם לפעם דוחות המכירות ומכתבי קוראים נרגשים החזירו אותי אל גיורא ועמיחי אבל פתאום באה ההזדמנות הזאת והזכירה לי את כל התזזיתיות והחיוניות של טרום הקורונה.
  3. אלא שהפורמט הפעם היה שונה. לו נדרשתי לעמוד מול חדר של שמונים איש אני בטוחה שלא הייתי מתרגשת כמו העובדה שהפעם הכול היה וירטואלי. התקשרתי לאגי משעול, לאיריס אליה, לזיוי – לשאול איך עושים את זה. פחדתי שלא אצליח לתפעל את הצד הטכני ולא הבנתי איך מספרים סיפור בלי להביט בעיני האנשים שמולי בחדר.
  4. דבר אחד הבנתי. צריך מצגת. והכנת המצגת החזירה אותי אל השביל וגרמה לי להרהר במסע, והושיבה אותי שוב שעות מול תמונות ומסמכים כתובים והיה כל כך קשה להחליט במה לשתף ומה להשאיר בחוץ.
  5. ובמפגש עצמו, נפרשה לעיני המצגת שלי וכל הזמן דאגתי שאמצא את הכפתור הנכון ושלא תברח לי, ובארבעה ריבועים קטנים ראיתי אנשים. אח"כ אמרו לי ששמונים איש האזינו. אח"כ גם אמרו לי שכמעט אף אחד לא עזב. ובסוף גם עלו תגית וצליל ומאזינים נוספים אבל רוב המפגש לא זיהיתי כמעט אף אחד. לרגע ראיתי את טל מחייכת והבנתי שהמסר שלי נקלט, או את אורית מהנהנת בראשה אבל רוב הזמן לא ראיתי מיהם האנשים בריבועים הקטנים ורק אחרי שהסתיים המפגש הבנתי כמה שהקשר הבלתי אמצעי היה חסר לי.
  6. ואז הגיעו התגובות. במפגשים האמיתיים תמיד יש מעגל של אנשים שמקיפים אותי ורוצים להגיד מה הרגישו ומה חשבו כשקראו את הספר או לספר לי על נקודת חיבור שלהם למשהו שהתרחש בעלילה. הפעם הפך המעגל לווירטואלי וישבתי עוד שעה ארוכה אחרי שהקשר נותק, והקשבתי וקראתי הודעות בכל הפורמטים השונים ונראה לי שלסיכום אני מבינה שיש גם בהודעה כתובה קסם משל עצמה.
  7. ואחרון חביב זה היה המרחב הביתי שלי במלוא מובן המילה. המקום בו אני מארחת יוצרים ואמנים אחרים ורק אחרי שחלפה ההתרגשות הבנתי שלא דיברתי אל ריבועים, דיברתי אל הקהל שלי. קצת אחר, קצת שונה, אבל עדין מאוד מרגש ומתגמל.

 

שתפו את הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
לקבלת פרטים
איזה כייף שיצרת איתי קשר!
מבטיחה לחזור בהקדם
דילוג לתוכן