סטימצקי גרנד חיפה – יום שישי 31.1.2020
ואלה הדברים שלמדתי השבוע:
שבין אם אני מדברת אל ארבעים אנשים אצל רחל בסלון שטוף שמש ואהבה, ובין אם אני מדברת אל חמישה עשר אנשים(מתוכם 14 אני הזמנתי והם כוללים את ארז והילדים שלי) אנשים בפאב ירושלמי בלילה קר, הקסם הוא אותו קסם, המסע אותו מסע, הלהט אותו להט.
למדתי שאם כבר סטימצקי בחיפה אז עדיף לבוא ערב קודם, לישון אצל רותם, ללכת לשיר בקולולם ולהפוך את זה לחגיגה.
למדתי שגם אם הבוקר מתחיל קשה בחנות ספרים וכמות ה'לא' מצטברת למסה שעומדת להכריע אותי, בסוף פתאום מפציע 'כן' ומחמם את הלב ומצטרף לעוד אחד ועוד אחד ולפני שאני שמה לב אני עומדת וכותבת עוד הקדשה ועוד אחת.
למדתי שגם הקונה שממש נוזף בי ש'הוא שונא את שביל ישראל' לא שונא אותי, ושאם אני שואלת 'למה' הוא ייכנס איתי לשיחה מעניינת על ספרים ושבילים ומה שביניהם…
ולבסוף למדתי שגם כשאני כבר עייפה ומרגישה שאני חוזרת על עצמי ושאולי מיציתי… יבוא פתאום הגבר עם העינים הכחולות הטובות ויספר לי שהוא קורא עכשיו את 'סיפור על אהבה וחושך' ומסמן לעצמו משפטים בטלפון וככה נעמוד באמצע חנות הומת אדם והוא יקריא לי משפטים שהוא אוהב ויגיד לי 'אין על סופרים ישראליים. ככה אני מקבל שפה מיד ראשונה' ויחיך אלי ויאחל לי בהצלחה ויגיד לי 'צלול כבדולח עמוס עוז' והקול שלו ימשיך להדהד בראשי כל הדרך הביתה.
שבוע מלא עשייה עבר עלינו ובפתח עומד הבא בתור עם מפגש במושב ניר משה ביום רביעי ועבודה על האתר החדש.
תודה לנעה וצוות סטימצקי בגרנד חיפה, לכל מי שבא לבקר אותי… לרחל אהובתי, ליולי מהמפלצת וכל מי שקרא ואהב…
שבוע טוב.
